פורסם בתאריך 6 באפריל 2011 ע"י admin

הדמיון ככוח מרפא

כדי לרפא את הנפש יש, על פי הרמב"ם, להכיר את מרכיביה של נפש האדם. הרמב"ם דיבר על חמש קומות : גוף, רגש, דמיון, רצון ושכל. במאמר זה עניינו בדמיון המכונה אצל הרמב"ם "הכוח המדמה". ננסה לבחון את מקומו של הכוח המדמה בנפש האדם והאם ניתן לרתום אותו למטרות של ריפוי והבראה.

בתחילת שמונה הפרקים מפרט הרמב"ם את מבנה נפש האדם כדלקמן:

והחלק המדמה- הוא הכוח אשר יזכור רישומי המוחשים אחר העלמם מקרבת החושים אשר השיגום, וירכיב קצתם עם קצתם, ויפריד קצתם מקצתם. ולפיכך ירכיב זה הכוח מן הדברים אשר השיגם- דברים אשר לא השיגם כלל, ואי אפשר להשיגם, כמו שידמה האדם ספינת ברזל רצה באוויר… והרבה מאלו הנמנעות, ירכיבם הכוח המדמה וימציאם בדמיון.. .(רמב"ם שמונה פרקים פרק ראשון)

הכוח המדמה הפוך, על פי הרמב"ם, לכוח השכל. שניהם אמנם יוצרים ומקוריים אולם פעולתם הפוכה. כח השכל מנתח וחושף את חוקיות הדברים ואת הנסתר שמאחורי הגלוי, לעומתו הכוח המדמה הוא כוח מרכיב שעושה סינתזה בין ההבנות השונות, ויצירת מהות חדשה מבין כל המרכיבים.

בדוגמה שהביא הרמב"ם בעצמו הוא מדבר על ספינת ברזל מעופפת, שאת הרעיון לכך שאב האדם בשכלו מתך התבוננות בציפורים ובעופות. הכוח המדמה חיבר בין שני רעיונות שאינם קשורים ביניהם, כלומר ספינת ברזל ועופות, ויצר תמונה של ספינת ברזל מעופפת. כפי שעולה גם מדוגמה זו, מדובר בכוח אדיר שמסוגל לברוא ולהמציא המצאות וחידושים אין ספור, והוא אחראי במידה רבה לקידמה ולטכנולוגיה המפותחת ממנה אנו נהנים עד היום. באופן פרדוקסלי ניתן לומר שבדוגמה שהביא עשה הרמב"ם עצמו שימוש בדמיונו והגה ספינת ברזל מעופפת, רעיון שהפך ברבות הימים למציאות.

כשאנו אומרים דמיון, כוונתנו לתופעה שאיננה קיימת במציאות העכשווית שלנו. כשאנו אומרים על מישהו שהוא שוגה בדמיון, אינו מציאותי, מעופף, כוונתנו שראשו ורגליו בעננים, שאין לו אחיזה במציאות. המערכת החברתית בתוכה אנו חיים מתייחסת בדרך כלל רק לנכסים "הממשיים" שלנו, ולא לדמיוניים. כך למשל, לא תוכלו לקבל משכנתא בבנק על סמך כסף שעומד לרשותכם במאגר דמיוני, ולא תוכל ון לרכוש מצרכים בסופרמרקט עם כרטיס אשראי דמיוני.

הכבוד שאנו רוכשים לחומר, לממשי, למציאות, יצר זילות של הדמיון, והוא נחשב במשך שנים רבות לנחלתם של ילדים, לאמצעי שעשוע ומשחק, שלא ניתן להתייחס אליו ברצינות. אולם בשנים האחרונות הולכת ומתפתחת דרך חשיבה שמאמצת אל ליבה את נקודת המבט של הילדים, דוגלת במשחקי הדמיון כשיטה טיפולית, וכבר קיימים מחקרים מדעיים שמצביעים על היתרון העצום בעבודה עם הדמיון ככלי לריפוי ותיקון עולם הרגש.

כאשר מדובר בתהליכים נפשיים ורגשיים יש לדמיון תפקיד רב משמעות, ובמיוחד בתקופת הילדות. ילדים רבים מדווחים על טכניקה באמצעותה הם מרגיעים את עצמם מפני חרדות היום והלילה. הם פשוט מדמיינים! כשתופעה כלשהי מטרידה אותם וגורמת להם לחרדה, הם מעלים במוחם מחשבות טובות, תמונות מרגיעות של נופים שלווים, נסיכים הדורים ונסיכות לבושות מחלצות, והדבר מרגיע אותם מיד. אינני יודעת עליכם, אבל עלי הטכניקה הזו עבדה מצויין בילדותי.

כיצד ניתן להבין טכניקה כה פשוטה ובנאלית? הרי אם לדמיון אין אחיזה במציאות, כיצד הוא פועל עלינו? כיצד קורה שאותה ילדה מרגיעה את גופה הפיזי בכוח הדמיון בלבד?

את התשובה לכך יש לחפש ברעיון ההוליסטי לפיו בני אדם הם יצורים שוחרי הרמוניה ששואפים תמיד להתייצב במישור האופטימי של החיים, כדי להמשיך ולהתקיים בעולם. זהו עניין הישרדותי שמחייב אותנו להתאזן בכל פעם שגורם כלשהו מאים עלינו מבחוץ. האנרגיה של הדמיון משמשת כמרגיע הלאומי של הגוף, כמו גלולת הרגעה טבעית שמחזירה את הגוף לאיזון, לנקודת ההתחלה, משם הוא יכול להמשיך ולנהל את חייו.

הדמיון יכול לשמש פעמים רבות כקצה חוט ממנו ניתן למשוך אלינו מציאות חלופית, משופרת. דווקא בשל חוסר המציאותיות של הדמיון, ניתן להשתמש בו כתרופת נגד לתהליכים בהם המציאות, איך אומרים, אינה משובבת את הנפש. במקרים בהם קיימים כשלים במציאות, בהם אדם מוצא את עצמו במצבי כישלון, דחק, טראומה, חרדה, היסטריה שגורמים לקונפליקטים בחיי המשפחה, בעבודה ובהישגי החיים, ניתן להשתמש בדמיון ככלי לאיתור תסריטים מקדמים, חיוביים, אותם ניתן בתהליך של עבודה טיפולית להפוך למציאות, ולוותר עקב כך על המציאות הכושלת.

אחרי הכל גם תסריטי האימים שהפכו למציאות בחייו של אדם הסובל מבעיות וקונפליקטים, הם דמיון שהפך למציאות. אף אדם אינו נולד עם תחושת כישלון וחרדה. אלה נערמים בחייו של אדם כאשר מאורעות בילדותו משקפים לו תסריט אימים שכזה, וברבות הימים, באמצעות חזרה יומיומית ושיטתית על אותו תסריט בדיוני, הפך התסריט למציאות. את אותו תהליך ניתן להחיל גם בשיטה ההפוכה. לאתר תסריט דמיוני מלהיב, חיובי, מתקן ומרפא, ובאמצעות חזרה יומיומית ושיטתית עליו להפוך אותו למציאות.

בין מציאות לדמיון קיים איפה חוט מקשר שעובר בתפר שבין המודע לתת-מודע, בין הפנימי לחיצוני, בין הסמוי מן העין לבין הגלוי והידוע לכל. זהו חוט שלכאורה איננו הגיוני אולם אם מציאות החיים הקשה בעברו של המטופל יצרה אצלו תפיסה דמיונית ולא מציאותית של ההווה, ניתן ליצור תפיסה חדשה, דמיונית ואמנם לא מציאותית ברגע זה של העתיד, ובאמצעות חזרתיות שיטתית להפוך אותה למציאות עכשווית חיובית. השימוש בדמיון הפך כה נפוץ והוא מופיע בצורות ובטעמים שונים בשיטות טיפוליות שהפכו פופולריות בזכות יעילותן ובזכות התוצאות הטובות והמהירות שהן מאפשרות. להלן תיאור קצר של חלק מהשיטות הטיפוליות שעושות שימוש בדיון ככלי ריפוי.

דמיון מונחה

עולם הדימויים הוא כוח אוניברסאלי רב עוצמה בתהליכי שינוי, ריפוי וצמיחה. תהליכי הדמיון המונחה מאפשרים לרתום את העוצמה הזו באופן מובנה-כדי לזהות אפשרויות חדשות, לחשוף כוחות חבויים ולעורר משאבי מרפא. באמצעות תהליכי דמיון מונחה אנו פוגשים עולמות הגוף והנפש, המחשבות והאמונות, ולומדים לבחון חיים, כאב, פגיעות ועוצמה מזווית הראיה של העולם המטאפורי-וכיצד להשפיע עליהם באופן ניכר. חלק משמעותי מוקדש לזיהוי הסימפטומים – הגופניים, רגשיים, מחשבתיים והתנהגותיים. בדמיון אפשר לפתח "קשב מודע" ככלי למפגש עם התהליכים הפנימיים – קשב ללא שיפוטיות, ביקורת, דעות קדומות או מאמץ לשנות. על פי עקרון זה ראיית הדרמה בבהירות היא הצעד החיוני ביותר לשחרור ממנה. עצם המגע הקשוב עם המימדים השונים של המציאות הגופנית-נפשית, דרך הדימויים והדיאלוג אתם, הוא זה המאפשר לתהליך הריפוי הייחודי לגלות את עצמו.

פסיכודרמה, דרמה-תרפיה, אמנות הסיפור, ציור

טיפול באומנויות כגון דרמה, אמנות הסיפור וציור, מבוסס על ההנחה שיצירת מרחק בין המטופל ליצירה, בדומה למרחק בין המציאות לדמיון, משרה ביטחון ומוריד את סף האיום שהמטופל עלול לחוש בסביבה טיפולית. בנוסף, הטיפול באומנויות מאפשר למטופל ליצור אבחנה ברורה בין מציאות לדמיון, אבחנה אותה הוא יכול להשליך גם על חייו היומיומיים, כחלק מתהליך הריפוי. בנוסף מאפשרת העבודה באומנויות חשיפה של האני הסמוי ושל מקומו של המטופל בעולם וזאת באמצעים ישירים, ומבלי להזדק להסברים שכלתניים ומילוליים.

העובדה באומנויות היא חווייתית ועוקפת את מנגנוני השכל והשליטה, ומעודדת יצירתיות ויכולת הבעה בכלים שונים.

מדיטציה

המדיטציה היא דרך להרגיע, לאזן ולרכז אדם שנמצא במצב של סערת רגש, הפרעה, או חוסר מיקוד. באמצעות מדיטציה מונחית ניתן להסב את תשומת הלב של המטופל מהרעשים החיצוניים אליהם הוא חשוף, ולהתרכז בשקט הפנימי שקיים בתוכו. המדיטציה יכולה למשמש כמווסת רגשות, טיפול מונע ושלב מקדים לפני הטיפול עצמו. מחקרים רבים קיימים היום שמעידים על ערכה של המדיטציה בהפגת מתחים, הורדת לחץ דם, איזון ורגיעה.

סיכום

לסיום, אי אפשר מבלי להזכיר את סיפורי הברון מינכאוזן, הגוזמאי וגיבור הבדיה. באחת המעשיות מספר הברון מינכאוזן כיצד שאף כל חייו להגיע לירח וכיצד בסופו של דבר הגיע לירח כאשר וולקן אל האדמה שחשש שמינכאוזן מבקש לגזול ממנו את מלכותו ואת רעייתו, פלט אותו בזעם אל מחוץ לעולם, ומינכאוזן נחת בקול חבטה עמומה בירח. בהתחשב בכך שהברון מינכאוזן חי במאה השמונה עשרה, נשאלת השאלה האם האדם היה מוצא דרך להיפלט מכדור הארץ ולהניח את כף רגלו על הירח אלמלא היה מינכאוזן בודה מלבו עלילה דמיונית וחסרת שחר זו, יותר ממאתיים שנה קודם לכן.

פורסם בתוך מאמרים

תגובות נעולות.